היום התפרסם כי עלות שכרו של מנכ"ל בנק המזרחי טפחות עומד על 10.3 מיליון ₪, מי שתמך והצדיק את עלות השכר של יונס ושל עצמו, יעקב פרי, הסביר כי הבנק רשם רווח (נקי) שיא של 1.044 מיליארד שקל וכל זאת בזכות המנכ"ל והיו"ר המוצלחים. כן בזכותם, לעובדי בנק המזרחי הנעלבים צריך להסביר כי לא היה להם יד וחלק בהצלחה, ההצלחה רשומה על שם המנכ"ל המוצלח ועל כן יש לתגמל אותו בהתאם. אבל אל דאגה, אף אחד לא שוכח את העובדים, במקרה של כישלון ניתן לרשום את אי ההצלחה על שם העובדים בצורת קיצוצים ופיטורים. ניתן יהיה לנחם את העובדים המפוטרים ולהסביר להם שהם עוזרים לבנק להתייעל.

בנושא אחר לחלוטין, שעה לאחר פרסום עלות השכר והצלחת המנכ"ל עלה לשידור מנכ"ל רכבת ישראל והסביר כי העובדים פוגעים ביעילות רכבת ישראל, מזניחים את אחזקת הקטרים והקרונות, אחראים לתקלות, עיכובים ואיחורים כעשרים במספר מדי יום.

יפה, נמצא האשם לשירות הירוד של רכבת ישראל, עובדי הרכבת. כן העובדים. לא המינויים הפוליטיים הכושלים של יושבי הראש והמנכ"לים בשמונה השנים האחרונות, הם לא נכשלו, שכחתם את הנוסחה: מנכ"לים ויו"רים מצליחים, עובדים מכשילים. מי שמכיר את היסטורית מינויי יושבי הראש והמנכ"לים של הרכבת יודע שלא רק שמשרד התחבורה, משרד האוצר ואף משרד ראש הממשלה בחשו בבחירת בעלי המשרות אלא גם תקופת כהונתם הייתה קצרה ורצופת כישלונות. חידה, מה הקשר בין השמות הבאים: יוסי שניר, יעקב רז, יצחק סרי, יוסי מור, עופר לינצ'בסקי, יצחק (חקי) הראל ובעז צפריר? כן נכון כולם נבחרו להיות מנכ"ל רכבת ישראל, בממוצע שהה כל אחד מהם שנה וחמישה חודשים בתפקיד. כך גם המינויים לתפקיד יושב ראש דירקטוריון הרכבת ממשה ליאון שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, דרך יעקב האפרתי שהסתבך בפרשיות הולילנד והקרקעות בעתלית ועד למקורבו של בנימין נתניהו מר אורי יוגב.

כך שמי שמכיר את התנהלות רכבת ישראל יודע שהדג מסריח מהראש, אבל מי שמסריח את הראש הם אילו אותם פוליטיקאים במשרדי התחבורה, אוצר וראש הממשלה.

כאן לא מסתיימות צרות רכבת ישראל וסבל המשתמשים בה, הבעיה החמורה ביותר היא עמדת ממשלות ישראל בשישים השנים האחרונות כלפי רכבת ישראל, כל ממשלות ישראל הזניחו את רכבת ישראל, בשנת 1997 כאשר התחלתי ללמוד את הנושא היה סך ההשקעה ברכבת ישראל פר תושב ביחס של 1:40 לעומת ההשקעות ברכבת בצרפת.

אז קל מאוד להסית את הציבור נגד עובדי הרכבת ולומר כי הם הם האשמים בצפיפות, באיחורים, בתחזוקה,בחוסר הקרונות, הקטרים, הקווים והתחנות. ולא המינויים הפוליטיים, לא הכישלונות של המנכ"לים ולא ההזנחה התקציבים במהלך שישים השנים האחרונות.

אפשר למכור לציבור הכל, אפשר לשכנע שההצלחות שייכות למנכ"ל, ליו"ר ולשר והעובדים הם רק מכשול בדרך להצלחה.

 

רכבת מופרטת

לפוסט בפייסבוק

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s